כנראה שכל יצירה היא מעין שקר שמנסה לספר אמת.
וגם אם האבחנה הזו חסרת שחר, עדיין לא ברור מדוע המוניטין של האמת כל-כך טובים ושל השקר כל-כך גרועים?
וגם מתבקש לתהות מהיכן נובעת ההתעקשות לחפש ולהכריז על קו גבול ברור בין עובדה לבדיה?
הטקסטים והדימויים בספר זה בסדרת מסמרים חותרים בדרך כלל תחת יסודותיהם שלהם.
הם עמוסי סתירות ומאתגרים את הצורך האנושי למצוא סדר, הגיון, תיחום ברור בין היה או לא היה

צביטריגר חוזה עתיד שמשכתב את ההווה שלו, ג'יימס סולטר מתאכזב לנוכח מוות שמסרב להגיע, רועי ורד מוצא אור בלב המאפליה, אליענה אלמוג מתארת חיים משולשים שנדרשים לנפש אחת, רון דהן מגבה אשה נקמנית (או שלא), פבל וולברג בוחר איזה פלחים של מציאות להקפיא, רון כחלילי מתמרד נגד אבירי האמת, שגב עמוסישולח אשה שאפתנית אל העולם ומצייד אותה רק בדמיון, אלון מרקוס מאפשר אחווה נשית מתוך העפר, רוני גלבפיש חומלת על גיבורה שצמאה לדברי כיבושין, שלומי נחמניפורק משפטים מנשקם ושי אספריל משחק ברגשותינו בעזרת אחד התרגילים הוותיקים בתולדות הסיפור.

שם הספר
צלול - מגזין לנופש, טיול ופנאי
מסמרים : משפחתי - מסמרים #4
מסמרים : בעתיד - מסמרים #2
שחורלבן
בעתיד: [כתב עת]