הנושא המרכזי בשירתו של אוריון הוא מצבו של האדם:
טרגדיית הקיום והגורל האנושי והתמודדות האדם עם שנגזר עליו – מוות בלתי נמנע.
השירה היא ביטוי לייסורי תודעת חייו הקצרים והחטופים של האדם, ולזמניות הקשה מנשוא של הקיום האנושי.
אל מול היקום וממדיו האינסופיים במרחב ובזמן ניצבת אפסותו של הקיום האנושי במלוא עליבותה, כפרטים וכאנושות בכללותה.

חיי האדם מלווים בתחושת חוסר תכלית וחוסר מוצא ומנוס מגורל בלתי נמנע של מוות וכיליון, המשותף לאנושות כולה. אוריון מביע בשירתו את שאיפת האדם לגבור על ארעיותו.

בנוסף לשאלת האדם אל מול היקום עוסקת השירה גם בשאלת האדם מול החברה האנושית.
מלבד קיומו העלוב בצילם של זמן עריץ וגורל בלתי נמנע, החורצים את דינו למוות, נדון האדם לחיות גם תחת משטרי דיכוי רצחניים, הטובחים במיליונים, שולטים בעריצות וגורמים ייסורים וכאב המוניים.
כך נידון האדם לגורל ייסורים כפול – טרגדיית הקיום האוניברסאלית ובנוסף ייסורים, מגבלות ועריצות מעשה ידי אנוש.

תודעה קודרת זו, על שני רבדיה, נוכחת לכל אורך שירתו, ולצידה מתוארות גישות שונות של התמודדות אנושית עם הגורל המשותף: ההשלמה, המרד, האמונה, ההתאבדות וההתלבטות המתמדת.

שם הספר
אלומות תהליכים [פיסול]
פיסול במערכת השמש [אלבום]
תהומות אבק אדם
דרכי הבשמים - רצף מאמרים
ניצנה ובארותיים