בעזרת יומנים, מכתבים, עדויות בני משפחה וחברים, וכמובן בעזרת יצירותיו, ממשיך ומשחזר הכרך השני, במונוגרפיה מאת ניצה בן-ארי, את העולם שבו עוצבה דמותו רבת המתחים והסתירות של ס. יזהר, בשבעים שנות יצירה ועשיה, מאז "אפרים חוזר לאספסת" ועד מותו, בתקופה רבת תהפוכות בחיי המדינה.
מילדות חלם יזהר על כתיבת יצירת המופת שלו,התכונן ונערך לקראתה ואף קיבל על עצמו, שלל חובות והתחייבויות ובלבד שיוכל להגשים את שאיפתו.
ה´כישלון´ של "ימי צקלג", כפי שהוא ראה זאת, גרר אותו למשבר קשה, שבו פקפק אם יחזור ויכתוב אי-פעם, או ימשיך לחיות אפילו.
בלי הכתיבה, ההתחייבויות, שנטל על עצמו, הפכו למסגרת ריקה ואף לכלא, ממנו היה מסוגל להחלץ רק באמצעות חיים כפולים. 28 שנים של שתיקה ספרותית, הניבו תואר אקדמי במדיניות החינוך ומאות מאמרים חריפים בנושאי ספרות, חברה ומדינה.
יזהר הפך למרצה נערץ ושנוי במחלוקת: מבחוץ נראה כמצליף הלאומי, תקיף ושופע ביטחון עצמי, כשלמעשה היה בודד, רווי ביקורת עצמית וחסר יכולת הכרעה. "אני אמן הכתיבה והשתיקה", כך כתב לעצמו בשעת דיכאון כבד בשנת 1966. ובחשבון נפש אכזרי ביום הולדתו ה-63,שירבט לעצמו: "אין אומץ, והיגררות: ושום דבר לכתוב.כלום.בועות זמן עבר.ערער.לא פורה. ואם אין מת אנוכי"
האם הפצעים החלימו לבסוף? שובו לכתיבה בגיל שבעים וחמש היה בחזקת חגיגה ספרותית, שהניבה שישה ספרים חדשים ומחדשים.הכתיבה הפוליפונית גילתה ס. יזהר שהתפתח במרוצת השנים.יזהר האיש המשיך עד הרגע האחרון בחיי המחתרת,ונותר,כתמיד,איש חידה.
פרופ´ ניצה בן-ארי היא מתרגמת, עורכת וחוקרת ספרות ותרגום באוניברסיטת תל-אביב.
בן-ארי תרגמה יצירות מופת מגרמנית, אנגלית, צרפתית ואיטלקית, ביניהן פאוסט של גתה (2006), וזכתה בפרס טשרניחובסקי לתרגום. ספריה, רומן עם העבר (1997) ודיכוי הארוטיקה: צנזורה וצנזורה-עצמית בספרות העברית 1930 – 1980, (2006) עוסקים בעיצוב זהות לאומית באמצעות הספרות.חלקה הראשון של המונוגרפיה ס.יזהר: סיפור חיים ראה אור ב-2013.