חמש שעות לפני מותה כותבת ונסה קייג' מכתב ארוך לבתה שזה עתה נולדה. המכתב מכיל פרגמנטים של זכרונות ומחשבות מחייה של ונסה ומתקופת מחלתה במהלך ההיריון. לצד הפחדים, הכאב האישי ויסורי המצפון שוכנים ניצוצות של אמונה ותקוה לעתיד טוב יותר עבור בתה. במילותיה האחרונות מנסה ונסה לסלול דרך מוארת יותר למען בתה שתצטרך לצעוד בה אל העולם הגדול ללא אמה.