גיליון 110 כולל חטיבה נרחבת של טקסטים על התפר בין שירה ומוזיקה (בעיקר רוק). כתיבה של אנשי ונשות ספרות על זמרים וזמרות; כתיבת שירה של זמרים; כתיבה פרגמנטרית בפרוזה של זמרת; תרגומי שירה מתקליטים של משוררת… זהו רק קצה הקרחון של התרחשות נרחבת יותר.

אפשר לדבר על קו התפר הזה מכיוונים שונים, אבל אני חושב בעיקר על שורות השיר של גבריאל בלחסן ז"ל, שיר שמובא בהמשך החוברת: "השירים הכי טובים לא נכתבו בכלל/ הם נכתבים על ידי אנשים שלא יודעים לכתוב/ או לא רוצים או לא אוהבים את זה בכלל".
אפשר ללמוד מהשירים של זמרים משהו עקרוני:השירה לא נמצאת רק על מדף ספרי השירה ובסדרות ספרי שירה.היא יכולה להימצא בתקליט,או ביומן שזמרת (רות דולורס וייס) החלה לכתוב לפני תריסר שנים ולא נועד כלל לקריאה ובוודאי שלא לפרסום.באותו אופן, השירה יכולה להימצא באופן שהרצפים "מדביקים את הקרימקה לרצפה/ ומנגבים את החומר העודף". בתנועה המדויקת, המדודה, הקצובה, בדיוק העילאי ובאיזון שיאפשר למים לזרום ולרגל לא להיכשל. אפשר ללמוד מהי שירה ואיך לכתוב אותה לא רק ממשוררים, אלא גם מזמר, שלמד מרצף, שלמד ממישהו אחר.

דרור בורשטיין

דרור בורשטיין (נולד בשנת 1970) הוא סופר ישראלי ומרצה לספרות. דרור בורשטיין גדל בנתניה, במשפחה דתית לאומית. הוא למד משפטים ועבר את בחינות לשכת עורכי הדין, אך שינה את כיוונו ועבר ללימודי ספרות. בורשטיין סיים דוקטורט באוניברסיטה העברית בספרות בנושא: "המרחב בפרוזה של יעקב שבתאי" ומל... המשך לקרוא

שם הספר
אבנר ברנר
ערים תאומות
פירות / גט
כוס התה שלי
הרוצחים - הספרייה של בבל #