בדרך לכפר יהושע

דורון לוריא

"אותו העולם הראשון, הקדמוני, שהוצאתיו עמי מן הכפר ועדיין הוא כמוס עימדי במדור מיוחד לו בגנזי לבי – אותו העולם המשונה, הפלאי, היחידי".

ח"נ ביאליק, ספיח

"מקום פירושו לא רק התחלה אלא גם סיום; יש לסיים אותו, להפכו למסוים, בעל צורה מסוימת – זה מה שממקם מקום, שם נקודה, מתחיל פרספקטיבה, מושך קו אופק, יוצר עולם, בורא דמות, תולה תקווה, מקדם עלילה. באופן אחר – סיום משמעו שיבה, כמו בחזרה על, ביצירה של שגרה, כמו גם בחזרה אל, בישיבה, באפשרות לחזור, לסמן דרך חזרה. כמו חוט אריאדנה או פירורי הלחם שהנזל וגרטל מפזרים ביער. המיתוסים הגדולים של הדעת, הן של היוונים והן של היהודים, הם מיתוסים של חזרה. כך הוא אדיפוס, נפוח הרגל, שיצא ובעצם הוצא, ובלי דעת חזר, כדי לדעת, וכך אודיסאוס שיצא מאיתקה, וכל דרכו החוצה לא הייתה, מסתבר, אלא דרך חזרה, וכך גם יעקב, העוקב שגם, כאדיפוס, נקע את רגלו, שעזב למצרים ושב עם צאצאיו, בני ישראל, ובעקבותיו היסטוריה מתמשכת של גלות ושיבה".

שם הספר
גבולות המבט - שתי תערוכות (עברית ואנגלית)