"הילדה עכברונת מתוקה, היום קיבלנו את מכתבך ובו הפרחים המיובשים. הם יפים כל כך, פרחי ארץ ישראל! שמתי אותם בקערה עם מים, כדי שאולי בכל זאת הם שוב ייפתחו. הרגשתי שריחם חזק כמעט כמו של פרחים אמיתיים. אני עוצם את העיניים (עכשיו פקחתי אותן שוב) ורואה את שלושתנו שוב ביחד, עניים אבל בכל זאת מאוד עשירים מפני שיש לנו זה את זה. מנשק אותך, אבא". קטע מכתב זה הנו דוגמה קטנה למכתבים המופלאים ששלחו ארנסט וגרטל ולר, סבי וסבתי מגרמניה, אל אמי הילדה ולר בארץ ישראל, בשנים 1935-1941. מכתבים מלאי אהבה לבתם החלוצה, המהווים גם תיעוד מצמרר של חיי היהודים בגרמניה בשנים הקשות שבהן הלך מצבם והידרדר. זהו סיפור פרטי וקולקטיבי גם יחד, של אנשים משכילים הנמחצים תחת גלגלי ההיסטוריה האכזרית של המאה העשרים, אך שומרים על אנושיותם ועל חוש ההומור שלהם בכל דרך אפשרית. בספר משולבים גם מכתבים שקיבלה אמי, הילדה, מהסופרים הדגולים תומאס מאן ואריך קסטנר.

שם הספר
תר ותרה