מִיכַל הַקְּטַנָּה וְהַחֲבֵרִים שֶׁלָּהּ, פּוֹגוֹ וּטְרִיק, 

זוֹרְעִים בָּאֲדָמָה זֶרַע קָטָן וְקָסוּם. 

מִיכַל מַשְׁקָה אוֹתוֹ כָּל יוֹם, טְרִיק שָׁרָה לוֹ שִׁירִים, 

וּפּוֹגוֹ רַק שׁוֹאֵל בַּחֲשָׁשׁ: מָה יִצְמַח מִמֶּנּוּ? 

שִׂיחַ עֲטַלֵּפִים? וְאוּלַי עֵץ עַכְּבִישִׁים?

וּמָה בֶּאֱמֶת צוֹמֵחַ בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר מֵהַזֶּרַע הַמִּסְתּוֹרִי? 

הַאִם הָיָה כְּדַאי לְהִתְעַקֵּשׁ וּלְחַכּוֹת?

 

כּוֹכֶבֶת הַיְּלָדִים הָאֲהוּבָה מִיכַל הַקְּטַנָּה וַחֲבֵרֶיהָ הַשּׁוֹבָבִים וְהַסַּקְרָנִים יוֹצְאִים יַחַד לְמַסָּע קָטָן בַּגִּנָּה וּמְגַלִּים שֶׁגַּם בַּטֶּבַע, כְּדֵי לִגְדֹּל וְלִצְמֹחַ, הַקֶּסֶם הָאֲמִתִּי הוּא סַבְלָנוּת.