איטה מתבוננת בחיי משפחתה ושכניה בעיר השלווה מינסק מזוביצקי מהיום שבו נכנסו אליה החיילים הגרמנים. שוב אין היא יכולה לשחק עם חברתה הטובה קאטיה; ילדי היהודים מורחקים מהלימודים בבית הספר; השלטון החדש אוסר על המסחר בשוק, ואמה נאבקת למצוא דרכים חדשות להתפרנס. איטה תורמת את חלקה בעיקר בסיפורים שהיא משחזרת או ממציאה למען אחיותיה הקטנות. למרות המאמצים של האם יש בבית פחות מה לאכול, ועוד פחות מזה… האם יצליחו לעבור את המלחמה בשלום?

אירית ר’ קופר חוותה את אימי המלחמה על בשרה, וזכתה לספר את סיפורה – וכן סיפורים רבים אחרים – ואף לחזור לעיר הולדתה עם נכדיה, כמסופר בספרה נשיט סירות נייר. כמה מספריה האחרים: בטרם בוא המבול, בקצה היער, המחבוא, סוף קיץ, תרמיל וזוג נעליים, הכול בגלל המלחמה וטנגו באחד במאי.

אירית ר. קופר

אירית ר. קופר נולדה (1929) בעיר מינסק מזובצקי השוכנת כארבעים קילומטר מזרחה לווארשה. באביב 1942, בהיותה כבת שלוש־עשרה, הוציאה אותה אִמה מהגטו, מסרה אותה לאיכר פולני, והסבירה לה כי עליה להישאר בכפר עד אשר תבוא לקחתה חזרה, בסתיו. אך לאחר שבועות אחדים, מפחד הגרמנים, אמר לה האיכר לחזור לג... המשך לקרוא

שם הספר
אל אותם הכפרים
בלילות שבת
התזכריני קריסטינה? - פנים - סיפור אישי #
בטרם יבוא האביב
שער עלייה - דן חסכן #