רזיאל צוונג מעביר את הקורא דרך המסתורין של הארגון הקרוי:
בונים חופשים, וטווה דרך זו במכלול ההתרחשויות שליוו את המאה השמונה עשרה באירופה, יחד עם הגלגולים שעברו על האימפריה העות'מנית במרוצת המאה התשע עשרה וההשפעות שהיו על התפתחותיות אלה על ארץ ישראל במאה התשע עשרה ותחילת המאה העשרים.

המסע מרתק ולא פעם קשה להבחין בין דמיון למציאות שלעיתים קרובות עולה על כל דמיון.
כל ארגון חשאי אשר על שורותיו נמנים ראשי מדינות, מלכים, נשיאים, אנשי צבאט בכירים, שופטים , מוסיקאים סופרים ועוד, מושך בהכרח תשומת לב ומעורר סקרנות ורצון לחקרו.
לגלות את תולדותיו, מהותו תפקידו ואופי הפולחן הנוהג בארגון.

מסדר הבונים החופשים טוען, ובצדק, לכתרים מספר הוא הארגון החשאי הוותיק ביותר, החזק ביותר והגדול ביותר מבין הארגונים החשאיים הקיימים כיום.
הקמתו מיוחסת, פורמלית לפחות, לשנת 1717 באנגליה, כאשר ארבעה לשכות התאגדו ללשכה אחת.

מעניין לראות מה שורשי הארגון.
כאן קיים קושי מאחר ותלוי מי הוא החוקר נטיותיו, השקפתו והממצאים העומדים לרשותו.

יש חוקרים ההולכים אחורה בזמן עד לפירמידות של מצרים, אחרים נקשרים למקדש שלמה.
ישנם חוקרים לא מעטים הכורכים את הבניה החופשית למסעי הצלב ומסדר הטמפלרים.
אחרים קושרים את הבונים החופשים עם הקבלה היהודית.
הרבה מאוד גורמים מיסטיים כרוכים ושזורים בתולדות המסדר.
לא מעט ניגודים קיימים במסדר הבונים החופשים. הוא טוען לשוויון אבל נשים לא התקבלו ללשכותיו. הוא מטיף לערכים רציונליים המבוססים על חוקי הטבע, הוא מטיף לנאורות והשכלה אבל בנוי על פולחנים המבוססים על מיסטיקה וחשאיות.

המסדר הוא מסוג המסדרים שאוהבים לשנוא.
הכנסיה יראה מפניו וחוששת לגורל מאמיניה מכיוון שהארגון מבטל מעיקרו את הציות הטוטאלי והעיוור לצווי הכניסה.
המסדר מבטל את האל כפי שמוגדר על ידי הכנסיה הנוצרית ובמקומו קיים 'הבורא העליון של היקום' או 'הארכיטקט הגדול של העולם'.
בתי המלוכה האבסולוטיים חששו מפני הארגון כיוון שהטיף לצדק, שוויון, אחווה וחופש, בדיוק האלמנטים המאיימים בפועל על עצם קיומו אותו סוג של משטר.
האנטישמיים על סוגיהם השונים שונאים את הארגון ורודפים אותו כי הוא קשור קשר אמיץ עם ערכי המוסר היהודיים והעם היהודי.
ואנו היהודים והישראלים מצאנו בארגון בעל מטרות נעלות המושתת על ערכי מוסר גבוהים, כאלה המבססים את המוסריות היהודית הצרופה.
המחבר נולד בתל אביב, בוגר האוניברסיטה העברית בחינוך, היסטוריה ויחסים בינלאומיים.
מוסמך האוניברסיטה במדעי המדינה ובמינהל ציבורי. סיים קורס גבוה דו-שנתי לתקשורת.
זהו ספרו השלישי.
קדמו לו הספר: האימפריאליזם בשיתוף עם שאול קנצלר וספר על נעוריו בשכונת מונטיפורי.