ספרו המקיף של גלﬠד מורג מתאר ביד נדיבה ובוטחת את המﬠשה הספרותי והפוליטי של א"ב יהושﬠ, המלווה את חייהם של הקוראים הﬠבריים מאז שנות השישים של המאה הקודמת. הוא מציג את יצירתו של יהושﬠ ﬠל כל אגפיה וסﬠיפיה, ובכך מצליח להﬠמיד בפנינו תמונה בהירה ודינאמית של הﬠיקר האידיאי הﬠולה מכתביו של סופר, שמפליא לתאר את הקיום הישראלי המודרני ﬠל שלל בﬠיותיו ומתחיו.

 

מורג מזמין את קוראיו לחוות מחדש את יצירתו של יהושﬠ בכללותה, ומציﬠ חתך היסטורי-ספרותי הנפתח בסיפוריו האלגוריים, ﬠובר דרך הרומנים הריאליסטיים הגדולים, ומסתיים בחסד ספרדי הרטרוספקטיבי. ספרו דוחק בנו לשוב לקרוא את כתביו של יהושﬠ מבﬠד לﬠדשה פוליטית וספרותית רחבה ורגישה, המﬠניקה להם חסד ביקורתי חדש.

 

מורג מציג את יצירתו של יהושﬠ מתוך קשב ﬠמוק לאותו איזון ﬠדין בין "מה שניתן לפﬠנוח לבין מה שנשאר פתוח ביצירותיו", כלשונו. ﬠם זאת, הוא אינו מטשטש את הﬠקבות המוצקים שהותירו הגותו וספרותו של יהושﬠ במחשבה הישראלית, גם כאשר הם ﬠוררו מחלוקת. הוא ﬠוסק בביקורת הדת שלו ומשמיﬠ שוב את אזהרתו המפורסמת השנויה במחלוקת מפני "הסתירה המסוכנת" בין תביﬠותיה של הדת היהודית לבין הצרכים הלאומיים של הﬠם היהודי. לצד הזﬠם מציג מורג גם את המחשבה ההומניסטית, מחשבת החמלה, שﬠולה מכתביו. בכתיבתו נחשף הרﬠיון ההומניסטי כאילו מבלי משים מן המרקם הﬠדין המתפתח של הכתיבה הספרותית.

 

החמלה של יהושﬠ מתגלמת, לדברי מורג, בﬠיקרון אתי ﬠליון, הדורש מקוראיו להתﬠמק "בבחינת הנזק והסבל הנובﬠים מן הכשל האנושי של שלילת ההכרה מן הזולת".

 

הקשב מרובה-הפנים של מורג ליהושﬠ ﬠתיד ללא ספק לדבוק גם בקוראיו, שיתﬠנגו מחדש ﬠל יצירתו של הסופר מתוך ראייה רﬠננה של הקשר שבין כתיבה ספרותית לאידיאולוגיה, בין דמיון לפוליטיקה, בין חמלה לזﬠם.