"אין אנו מוצאים כלי מחזיק ברכה ומשמר לרוח תורתנו במלואה, וערובה נאמנה להשיב לב אבות בלתי אם תנועת הציוניות", קרא ה"קול קורא" מועידת היסוד של ה"מזרחי" לפני כמאה שנה.

האומנם התיחסה הציונות הדתית אל התנועה הציונית כמנוף להרמת קרנה של היהדות בעולם וביחוד בארץ ישראל? או שהפכה את היהדות למנוף להרמת קרנה של הציונות עד שזו האחרונה הפכה ל "דת", כשהתורה וחוקיה משתעבדים לה, ומשרתים אותה. בשאלה מרכזית זו עוסק הספר "דת הציונות", תוך כדי שהוא דן במכלול הנושאים הקשורים להבדלים ההשקפתיים שבין היהדות החרדית והציונות הדתית, ובהשלכות המעשיות של הבדלים אלה כפי שבאו לידי ביטוי במאה השנים האחרונות. הספר חושף עובדות רבות, וחומר רב, המוסתרים מהחברה הדתית לאומית ע"י רבניה, מנהיגיה, ומסגרות החינוך שלה.

בין הנושאים הנדונים בספר: החינוך הממלכתי דתי, גיוס בחורי ישיבות, שרות לאומי, הראי"ה קוק ז"ל, הרבנות הראשית, הסכסוך הישראלי-ערבי והחזרת שטחים, יחס למדינה ולמנהיגיה, המפד"ל, ועוד...

יואל אלחנן (שם ספרותי), לשעבר: תלמיד החמ"ד, חניך "בני עקיבא", פעיל "נוער הליכוד", פעיל תנועת "מולדת", מוסיקאי. כיום, אברך, ועוסק בחקר הציונות הדתית.

מתוך הספר...
למה הֵסְדֵר? "הבעיה היתה שאי אפשר לחנך לציונות בלי שרות בצה"ל...".