|
|
ללא דירוג
|
|
תקציר הספר
פעם נשאלתי: איך אתה מספיק הרבה כל כך? חשבתי ועניתי: זה תלוי איך הבן-אדם מחלק נכון את 48 שעות היממה.
עשיתי בחיי לא מעט וחשבתי שמן הראוי להעלות את הזיכרונות, המאבקים, ההצלחות וגם הכישלונות על הכתב. תמיד רציתי לכתוב, אך בימים הרחוקים ההם הדבר לא היה מקובל. נושאים אחרים קיבלו עדיפות.
שמרתי בליבי את השאיפות האלה וצעדתי בדרך שסומנה לנו: לימוד בתיכון, חברות בתנועת נוער חלוצית, יציאה להגשמה, שירות בנח"ל והשיא – הקמת קיבוץ ליד הגבול ממש. יחד עם חבריי הקמנו קיבוץ חדש, נחל עוז על גבול עזה, שסער אז כפי שהוא סוער כיום. הייתי חקלאי ו"תרבותניק", חבר קיבוץ למהדרין.
רק כשהגעתי לתל אביב, במחצית השנייה של שנות החמישים, נפרץ הסכר בבת אחת. התחלתי בתקשורת הכתובה, הגעתי לתקשורת המשודרת ותוך כדי כך כתבתי ספרים ראשונים. לאחר יותר מעשרים שנה בתקשורת והשלמת תואר אקדמי שלישי, חילקתי את חיי המקצועיים בין עבודה באקדמיה לבין כתיבה ועריכה של ספרים ומספרם של אלה עלה משנה לשנה.
העובדה שלאה רעייתי, שותפתי לחיים מאז ימי הקיבוץ, עוסקת באותו תחום בדיוק, אם כי באופני כתיבה אחרים, העלתה תרומה חשובה לסך הכול של כל אחד משנינו. מישהו פעם אמר לי שלאה היא "העזר כנגדי". תיקנתי אותו: לא, אני "העזר כנגדה" ואולי נכון יותר יהיה לכתוב שאנחנו העזר של זה לזו ולהיפך.
אני מקווה שהתיאורים שלי מייצגים לא רק אותי אלא גם את בני דורי, דור תש"ח, במובן זה שסיימנו את לימודינו היסודיים בשנת הקמתה של המדינה.
ואשר לאכסנייה – אני שמח שספרי רואה אור ב"ספריית יהודה דקל". את יהודה דקל הכרתי היטב ועבדנו הרבה יחד. בפרסום הספר ב"ספרייה" הנושאת את שמו יש משום סגירת מעגל.
ד"ר מרדכי נאור הוא סופר וחוקר תולדות ארץ ישראל והתקשורת הישראלית. כתב וערך למעלה מ-120 ספרים בתחומים אלה. בעבר, מרצה בכיר באוניברסיטת תל אביב וראש החוג ללימודי ארץ ישראל במכללה האקדמית בית ברל. ערך שני עיתונים צבאיים וכיהן כמפקד גלי צה"ל בשנים 1978-1974.
עשיתי בחיי לא מעט וחשבתי שמן הראוי להעלות את הזיכרונות, המאבקים, ההצלחות וגם הכישלונות על הכתב. תמיד רציתי לכתוב, אך בימים הרחוקים ההם הדבר לא היה מקובל. נושאים אחרים קיבלו עדיפות.
שמרתי בליבי את השאיפות האלה וצעדתי בדרך שסומנה לנו: לימוד בתיכון, חברות בתנועת נוער חלוצית, יציאה להגשמה, שירות בנח"ל והשיא – הקמת קיבוץ ליד הגבול ממש. יחד עם חבריי הקמנו קיבוץ חדש, נחל עוז על גבול עזה, שסער אז כפי שהוא סוער כיום. הייתי חקלאי ו"תרבותניק", חבר קיבוץ למהדרין.
רק כשהגעתי לתל אביב, במחצית השנייה של שנות החמישים, נפרץ הסכר בבת אחת. התחלתי בתקשורת הכתובה, הגעתי לתקשורת המשודרת ותוך כדי כך כתבתי ספרים ראשונים. לאחר יותר מעשרים שנה בתקשורת והשלמת תואר אקדמי שלישי, חילקתי את חיי המקצועיים בין עבודה באקדמיה לבין כתיבה ועריכה של ספרים ומספרם של אלה עלה משנה לשנה.
העובדה שלאה רעייתי, שותפתי לחיים מאז ימי הקיבוץ, עוסקת באותו תחום בדיוק, אם כי באופני כתיבה אחרים, העלתה תרומה חשובה לסך הכול של כל אחד משנינו. מישהו פעם אמר לי שלאה היא "העזר כנגדי". תיקנתי אותו: לא, אני "העזר כנגדה" ואולי נכון יותר יהיה לכתוב שאנחנו העזר של זה לזו ולהיפך.
אני מקווה שהתיאורים שלי מייצגים לא רק אותי אלא גם את בני דורי, דור תש"ח, במובן זה שסיימנו את לימודינו היסודיים בשנת הקמתה של המדינה.
ואשר לאכסנייה – אני שמח שספרי רואה אור ב"ספריית יהודה דקל". את יהודה דקל הכרתי היטב ועבדנו הרבה יחד. בפרסום הספר ב"ספרייה" הנושאת את שמו יש משום סגירת מעגל.
ד"ר מרדכי נאור הוא סופר וחוקר תולדות ארץ ישראל והתקשורת הישראלית. כתב וערך למעלה מ-120 ספרים בתחומים אלה. בעבר, מרצה בכיר באוניברסיטת תל אביב וראש החוג ללימודי ארץ ישראל במכללה האקדמית בית ברל. ערך שני עיתונים צבאיים וכיהן כמפקד גלי צה"ל בשנים 1978-1974.
פרסומת
קוראים עכשיו
|
התחיל לקרוא לפני 7 שנים ו-7 חודשים
|
מרדכי נאור (סופר על המוקד)
|
ד"ר מרדכי (מוטקֶה) נאור
מרדכי נאור הוא סופר, חוקר תולדות ארץ-ישראל והתקשורת הישראלית. יליד תל-אביב (1934). את שירותו הצבאי עשה בנח"ל. ממייסדי קיבוץ נחל-עוז בנגב. את לימודי התואר הראשון והשני השלים באוניברסיטה העברית בירושלים, במדעי החברה. תואר ד"ר קיבל מאוניברסיטת תל-אביב, בהיסטור... המשך לקרוא
|
לקט ספרים מאת מרדכי נאור
לצפיה ברשימה המלאה, עבור לדף הסופר של מרדכי נאור
©2006-2023 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ
צור קשר |
חנויות ספרים |
ספרים משומשים |
מחפש בנרות |
ספרים שכתבתי |
תנאי שימוש |
פרסם בסימניה |
מפת האתר |
מדף גדול מדף קטן |
חיפוש ספרים