עין אונים מביא את סיפורו של קיבוץ בשנים הפרועות והתמימות שבין מלחמת ששת הימים לבין מלחמת לבנון הראשונה. בסגנון שובה ששלובים בו הומור, חדות וקרבה אמיתית לאדמה ולבניה, פורש המחבר את סיפורה של צורת חיים שהתמימות בבסיסה, והציניות של שנות האלף השלישי שמטה את הקרקע מתחת לרגליה.

יורם שושני, בן קיבוץ וניצול המלחמות של התקופה בה עוסק הספר, שריד התמימות ופליט הקיבוץ שבמדרון, אינו לוקח את העניין ברצינות מוגזמת, אבל איננו מצליח להסתיר את געגועיו אל הקיבוץ.