ההורים שלי קנו לי בגדים יקרים כדי שאני אהיה מאושר, והרי הרגעים הכי מאושרים בחיים שלנו הם כשאנחנו בלי בגדים בכלל.
אני שונא את ההורים שלי על כך שהם לא נולדו באיזה אי קטן.
באי שבו כדי לחיות אתה לא צריך תואר באוניברסיטה אלא רשת שבעזרתה אתה דג דגים.
אני רוצה להיות כושי שמטפס על עצים ומוריד לעצמו בננה ואגוז קוקוס.
באי הזה לא צריך לקום מוקדם כל בוקר לעבודה, כדי להגשים את השאיפות שלך, להשיג את המטרות שלך.
שאיפות שאני לא זוכר מתי הן הופיעו ומטרות שאני לא זוכר מתי הצבתי.
באי הזה נותנים לשמש להעיר אותך כל בוקר והשמש נותנת לך לאהוב את העולם.
אם הייתי נולד שם לא הייתי חי עם שאיפות כל החיים שלי.
הייתי פשוט חי.
השמש היתה מעירה אותי בבוקר, הייתי אוסף את החברים שלי וקורא להם לשחק בים.
הם היו מצטרפים אליי בריצה עם חיוך על הפנים וזין בחוץ.
בלי תחתונים, בלי בגדים, בלי כלום.
וזה לא שאני רוצה שהעולם ידע איזה גדול יש לי.
זה פשוט נראה לי נורא משחרר וטבעי.
עובדה שהילדים האלה כל הזמן מחייכים.
ההורים שלהם לימדו אותם לחיות נכון.