דיאלוג

יפתי, את אינך.
איני?
סליחה, את ישנה. גם כשאינך
לא היה בי כוח.
היה בך הרבה, לו ראית.
לא ראיתי
יש בך כוח.
כבר לא. אבל לך, אמא.
לא רואה.
יש בך הרבה כוח!
היתי רוצה.
תרוצי, תשירי, תרקדי...
ואת?
אני בכוחך.

"הספר שלי ושלך" הוא טיפין טיפין של דיבור ושירה וגם בכי, כתובים בדיו אהבתה ובדם לבה של אטי, אימא של הגר. ציוריה של הגר, המשובצים בספר, מפליאים לתאר ביד אמן את כימהתה לחיים, כמו את כוחות האופל שהשחירו את ימיה.
את הגר, אישה צעירה, מוכשרת, יפה ותוססת, טלטלה המריחואנה אל תהומות עד שטרפה את נפשה בכפה.
"הספר שלי ושלך" הוא ספר זיכרון. הוא גם סיפור מסע של ימים ארוכים בימים עמוקים של כאב ושל שוועה לחזור ולחיות.
אבל בעיקר ומעל לכול, זהו ספר עמוק וחשוב על האומץ לחיות, ספר שנוגע בך בנימים דקות של יופי ומגביר בך את תעצומות הרוח, לא רק לשמור מכל משמר על חייך ועל נפשך שלך, אלא גם לשמוח בהם וביקירי נפשך, במי שהיה ובמי שעודנו, כל עוד נפשך בך.
דורית פרידמן

אטי אדלונד ילידת מצרים (1947), נשואה לקנט ואמא לתום, להגר ז"ל ולבן.
בעלת תעודת הוראה, תואר ראשון בלשון ובשפה וספרות צרפתית מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים ותואר שני בשילוב אומניות בחינוך מטעם לזלי קולג´.
את עבודתה החינוכית החלה כבר במסגרת שרותה הצבאי שם עסקה בהוראה. במהלך עשר השנים הבאות עבדה בהוראה בתיכון בירושלים ובמקווה ישראל.
ב-1984 יסדה ביחד עם עמית פלסטיני את ביה"ס היהודי ערבי הראשון בארץ בישוב נווה שלום/ ואחת אלסלאם.
אטי ניהלה את ביה"ס בשתים עשרה שנותיו הראשונות, ועבדה בו עד 2007.