“סלע קיומנו
פעם ראש הממשלה שלנו אמר דבר מדהים, מנהרת הכותל נוגעת בסלע קיומנו, כהצדקה לפתיחת הפתח השני שלה בעיתוי רגיש. אירוע שעורר מהומות אלוהים וגרם לי לחשוב שזהו השער לגיהינום, עליו פוליטיקאים רכבו כמו במרכבת אש.
עברו שנים, הדעות הקדומות התפוגגו מעט, ולפתע דרך ספר אחר שלכאורה לא שייך, הבנתי את המושג סלע קיומנו והאופן בו הוא הפך לביטוי לשוני, תרבותי ופוליטי שמקורו בראשית התהוות האומה הישראלית. אם כן מהו סלע קיומנו ומה זה אומר עלנו?
באמצעות ספרו, עם נולד – מזבח הר עיבל וראשית ישראל, אדם זרטל, מספר סיפור מרהיב על תגלית שהתגלתה באופן אקראי. גל אבנים במורדות הר עיבל, אותו הוא החל לחפור בראשית שנות השמונים ובו נחשף בהדרגה אתר פולחני ומזבח שזרטל, משייך אותם לתקופת התנחלות, לתקופת יהושע בן נון בה עם ישראל נדד אל ארץ ישראל, ובמהלך כניסתו אל הארץ קיים טקס פולחני מכונן – בו חודשה בריתו עם אלוהיו כחזרה על מעמד הר סיני, הפעם בארץ המובטחת.
אָז יִבְנֶה יְהוֹשֻׁעַ מִזְבֵּחַ לַה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל בְּהַר עֵיבָל. .. מִזְבַּח אֲבָנִים שְׁלֵמוֹת אֲשֶׁר לֹא הֵנִיף עֲלֵיהֶן בַּרְזֶל (יהושע ח, ל-לה)
תחת כיסוי סלעים ועפר שגנזו את מקום הפולחן ששימש לטקס חד פעמי, נחשף אחד מהמיתוסים ההיסטוריים הגדולים של עם ישראל, מקום בריתו עם אלוהיו וארצו, בראשית התהוותו כעם, לה נמצאה כעת אחיזה ממשית בנופי השומרון המשמרים את מראות התנ"ך ופסוקיו, באתר המהדהד אירוע מרגש לחובבי היסטוריה ישראלית והתנ"ך, שתכליתו היתה ללכד את העם המתהווה.
זרטל, מספר בצורה רהוטה, בסיפור אנושי על התגלית, כמו על עמיתיו הארכיאולוגים, שחלקם דוגלים בקונספציה שבתנ"ך אין אמת היסטורית עד לתקופת רחבעם, ועל כן המתודה של זרטל בהסתמכותו גם על התנ"ך שגויה ביסודה. זרטל מספר בכנות על המחלוקות, כמו העובדה שיגאל ידין, שדווקא חפר עם התנ"ך (בחצור ובמגידו), בהגיעו לביקור במקום פסק, זהו לא אתר פולחני, אלא מגדל שמירה. (על כן ההשוואה העולה בין הר עיבל מעורר המחלוקת למצדה, לגביה היה קיים קונצנזוס לאומי, למרות שלוחמיה היו קנאים קיצונים)
אבל זאת לא המחלוקת היחידה, זרטל הואשם על ידי התקשורת, כמי שספק נשק אידאולוגי למתנחלי יהודה ושומרון, שחלקם גילו התלהבות לאתר שהלך ונחשף, אך זה לא הפריע לקיבוצניקים חובבי ארץ ישראל, סטודנטים לארכיאולוגיה ומתנדבים מרחבי העולם, חלקם נוצרים מאמנים לחפור במקום בהתלהבות. זרטל אף קשר יחסים מעוררי כבוד עם הבדואים בסביבה, דרכם כמו במחקר אנתרופולוגי, הוא ניסה להבין את מאפייני הנדודים, ואת זיקתם ליישובי הקבע, ובאמצעותם לנסות להבין את התהליך בו עם ישראל בראשית התהוותו הפך מנוודים ליושבי ישובים חקלאים.
אז באו ונחזור לסלע קיומנו, כמושג שקיבל תשובה באמצעות חשיפת מזבח הר עיבל, בו נחשף תהליך מעניין של בניית אתר פולחני. בתחילה זבחו על סלע היסוד ובשלב השני באמצעות אפר הזבחים בנו במה שעליה הציבו את המזבח וכבש אלכסוני. סלע היסוד הוא דבר הדומה להנחת אבן הפינה (היסוד) לבניין, מושג המתחקה אחרי יסודות התהוותה של האומה הישראלית. הסלע במקרה זה מציין מקום, את הארץ אליה הגיעו הישראלים כנוודים ובה החל תהליך התנחלותם.
ספרו של זרטל, כתוב בהרבה אהבה לארץ ישראל, לנופיה ואנשיה. אני בטוח שזרטל שנפטר לפני מספר שנים, היה מבקש להנחיל בקרב הלבבות, את מסר אהבה לארץ ולמורשתה והיכולת לחבר באמצעותה את החברה הישראלית שמעולם לא הייתה כה מפולגת, דווקא באמצעות המושג סלע קיומנו ומה שהוא עבורנו
***
השבוע הלכה לעולמה הארכיאולוגית, אילת מזר, מי שנודעה כארכאולוגית המזוהה ביותר עם האסכולה של חפירה ארכיאולוגית המתפרשת באמצעות התנ"ך, מי שחפרה בעיר דוד וטענה כי חשפה את ארמונו של דוד. לה ולעמיתיה מגיעה הערכה גדולה על היותה של הארכיאולוגיה תחום הנוגע בסלע קיומנו.”
