עולם שירתה של אדלינה קליין מצטיין בריבוי של נושאים; אולם במרכזו של עולם זה מתבלטים שני נושאים עיקריים: א. העבר הרחוק מול המציאות העכשווית; ב. האהבה על תהפוכותיה.
בספר הנוכחי נוגעת המשוררת לראשונה, באורח ישיר, בהוויית השואה - כפי שהאי משתקפת בעיניה של בת הדור השני, שלידתה וראשית צמיחתה על אדמתה שואה עצמה.
ארבע יחידות-שירה מרכזיות עוסקות בקובץ שלפנינו בנושא השואה: "מטוסים כעופות דורסים", "הישרדות", "סבתי" ו"הרקיע נותר שקוף".
ביחידות-שירה אלו מעלה המשוררת קוויים לדמויות-משפחה שהיא אל זכתה להכירן עקב השואה, ואף-על-פי-כן הן משפיעות עליה ועל דרך חייה.
המוטיב של עצי-האקץ, שהוא גם שם ספרה הקודם, הופך בכתיבתה של אדלינה קליין לכעין גשר המאפשר לה להגיע אל ימים עברו - ימים חדורי געגועים ופחד.
עם זאת, גם ספר זה כולל קשת של נושאים נוספים, כגון חיי יום-יום בארץ, זיקות-אנוש ואירועי מלחמה וטרור.
על השירים משוך חוט של רוך אימפרסיוניסטי, והם טבועים בחותם של תובנה למצבי- אנוש, אירוניה וחידוד.