באילו כלים משפטיים מתנהל המאבק במימון טרור בישראל? האם ההסדרים הנוהגים בה בתחום המאבק במימון הטרור משקפים איזון ראוי בין הצורך לקיים מאבק אפקטיבי בטרור לבין זכויות אדם, בעיקר זכויות חוקתיות כמו הזכות לקניין?
סוגיית האיזון בין אינטרסים של ביטחון לאומי לבין זכויות אדם נמצאת במוקד דיון ציבורי ומשפטי בארץ ובעולם, אולם המאבק במימון טרור כמעט שלא קיבל ביטוי במסגרת שיח זה. הספר חושף שורה של קשיים העולים מן התשתית המשפטית הקיימת בישראל למאבק במימון טרור ומתמקד בעיקר בחוק איסור מימון טרור, התשס"ה-2005, שבחלוף למעלה מארבע שנים לחקיקתו טרם זכה לדיון של ממש במחקר האקדמי והיישומי. הספר אף סוקר את המשפט הבין-לאומי הרלוונטי למאבק במימון טרור ובוחן לאורו את ההסדרים הקיימים בישראל.
מחבר הספר, גיל-עד נועם, פותח בניתוח המאפיינים המיוחדים של תופעת מימון הטרור והאתגרים המשפטיים שהיא מציבה. לאחר מכן הוא סוקר את התשתית המשפטית הבין-לאומית למאבק במימון הטרור ואת השתלבותה של ישראל במאבק הבין-לאומי במימון טרור. כל אלה משמשים רקע לניתוח התשתית המשפטית הרלוונטית בישראל. המחבר מצביע על החמצת ההזדמנות לאמץ גישה עקיבה ועדכנית למאבק במימון טרור עם חקיקתו של חוק איסור מימון טרור בשנת 2005. מתברר שהחוק לא רק שלא ביטל, אלא אף קלט לתוכו, הסדרים קודמים הפוגעים קשות בזכויות אדם בחברה דמוקרטית, בעיקר אלו המעוגנים בתקנות ההגנה (שעת חירום) המנדטוריות. זאת ועוד, החוק מ-2005 יצר הבחנה בעייתית בין הסדרים רלוונטיים לפעילי טרור וארגוני טרור חסרי זיקה לישראל, שבעניינם יש ערובות שיפוטיות ומנהליות להגנה על זכויות היסוד שלהם, ובין אלו שיש להם זיקה אליה. גורמי הטרור שיש להם זיקה לישראל נתונים לאמצעים פוגעניים בלא שיזכו לפיקוח שיפוטי ראוי. המחבר אף מראה שמקצת ההוראות הפליליות בחוק מ-2005 מעוררות חשש להרחבת הענישה הפלילית לתחומים שראוי שלא יטופלו בכלים פליליים.