בצאת ספרי הרביעי לאור אני חשה כאם מבוגרת שילדה בן נוסף לאחר 14 שנה. זוהי תחושה חגיגית, אך גם מאתגרת מאוד. משלושה אנשים יקרים, שהוותיק שבהם היה המשורר אברהם שלונסקי ז"ל, קיבלתי ביקורת ספרותית כבר בראשית דרכי הארוכה.
כתב המשורר אברהם שלונסקי ז"ל ב-1969:
"קראתי את שירייך, ויש בהם צירוף של רגש, כנות וסגנון. עצתי לך שתכבשי את רגש ההתביישות ותשלחי לעורכים, וכך תגיעי להדפסה."
כתב אוריאל אופק ז"ל, סופר ודוקטור לספרות ילדים, ב-1978:
"הדבר הראשון שמשך אותי היה הרגש המפעם בין השורות. אווירת אמת, אם כשאת חושפת את עצמך או מתייחדת עם חלומותייך. מצא מאוד חן בעיניי השורות המקוריות ´גאה כיורה/ וצנועה כמלקוש´."
כתבה מבקרת הספרות לילי אשכנזי ב-1981:
"רבקה ויין אוהבת לנעוץ עיניים בתופעת הפרט כשלעצמה. הן מהסתכלות הילד, שהיא נאיבית, והן מהסתכלות המבוגר, המשלימה את זו הילדותית."
בספרי, "יומני,היה קר!" אכן שילבתי בחום את שתי "הסתכלויות", בהעמידי קובץ פותח המיועד בעיקר לילדים (המכונים "קטנטנים"), ויתר השירים - לנוער ולמבוגרים.
אני שולחת תודותיי למו"ל הוצאת אופיר, מר אודי אוחנה. למיכל, לאורנה ולנורית המוכשרות ולשאר עובדי ההוצאה. תודה מיוחדת לעורך הצעיר יובל הלפרין שליווה אותי בנאמנות בדרכי אל ספרי הנכסף.
רבקה ויין

שם הספר
חלילן על הגג