שלומית פלאום נולדה בשנת 1893, בפוניבז' ליטא. משפחתה היתה עשירה מאוד, אביה היה סוחר יערות ובעל מפעלים. ציוני שנוכח בקונגרסים הציונים הראשונים. בביתה היא היתה מוקפת בתרבות הגרמנית הקלאסית. בגיל קטן גילתה עצמאות ומרדנות באופיו המאופק בעל גינוי הנימוסים היוצאים מן הכלל עד כדי 'נקרופיליות'. היא היתה אחות לאח בכור, יחיאל, ואחות שתי בנות ואח קטן.
שלומית תולה את תאוותיה לנדודים בנסיעותיו התכופות של אביה מהבית לרגל מסעיו ופעילותו הציונית. אחיה הגדול, יחיאל, היה מין ממציא ובעל פטנטים. בעיר קובנו היתה עדה להתהוות המהפכה הסובייטית. המשפחה נדדה לפרנקפורט. למדה מקצועות החינוך בסמינר לגננות בפרנקפורט. למדה את התרבות האיטלקית ואת השפה.
אביה נפטר בפתאומיות ואז החליטה לעלות לארץ ישראל למלא את צוואתו הרוחנית-ציונית. בשנת 1911 עלתה לארץ מפרנקפורט. בארץ למדה את השפה הערבית. תחנתה הראשונה בארץ היתה ביפו. המפגש עם ערביי העיר הנמל השפיעו עליה ללמוד את שהפה הערבית. עברה להתגורר בירושלים-העיר העתיקה. שם ניהלה את גן הילדים של בחרת 'עזרה' שליד הכותל המערבי. התיידה עם יוסף חיים ברנר שכינה אותה תמיד 'ילדה'. בספרה זה היא מספרת על השפעות ספרים מסוימים על כתיבתו של ברנר. החלה בנדודים בארץ. מאוחר יותר החלה בנדודיה על פני העולם.