החברה הארץ-ישראלית שלאחר 1973 מורכבת מכמה רבדים: מיליון לא-אזרחים, ילדים חסרי-זכויות, שהם הערבים הפלשתינאים; חצי מיליון אזרחים חצויים בנפשם - ערביי ישראל; מיליון אזרחים המרגישים שאת עצמם דפוקים - רובם בני עדות המזרח; השאר - בורגנים למיניהם; ואלפים ספורים של אזרחי-על, או אצילים השולטים בחברה. מבהיל? מוגזם? פשטני? לא-מדעי? צורם את האוזן? לא נכון? הבה נבדוק, רובד אחר רובד, ונווכח במידת האמת שיש בדברים אלה. אם אין אמת בדברים אלה, השליכו את הספר ואת כותבו לכלבים. אם נכונה האבחנה - מה הן המסקנות? האם יש דרך שבה נוכל לחלץ את עצמנו משפל חברתי זה? הכותב אומנם סבור שיש דרך, והוא מתווה אותה בספר זה.

שם הספר
משני עברי המעברה
שלום