היא חזרה הביתה לאטה כאשר תקפו אותה גרגרי החול, חתכו את פניה וחדרו לאפה, עיניה ואוזניה. היא מצאה מקלט אצל דודנה חנא, שגר עם הוריו בקומה העליונה של בנין מפואר על גדת הנילוס. ``בשם אללה הרחמן והרחום!`` אמר חנא בשעה שפתח לה את הדלת. ``בשם ישו החי לעד`` השיבה ליילה. ליילה בילתה שעות יפות בחברת חנא וחברו חוסיין. ``החבר חנא, החבר חוסיין``, כך כינו את עצמם. הם דיברו על מרקס, על טרוצקי, על רוזה לוקסנבורג. ``כולם יהודים``, אמרה ליילה. ``לא, גברתי הידענית``, ענה חוסיין, ``כולם אזרחי העולם``. זהו רומן ובו שני סיפורים: זה של ליילה, צעירה קופטית בת קהיר, וזה של מצרים המודרנית. היומיום של ליילה, מסעותיה, אהבתה ונישואיה, מושפעים ישירות מתולדות עמה - הבריטים, הקומוניסטים, המיתוסים המצריים העתיקים, המלחמות עם ישראל - מתרבות שלמה שאיננו מכירים. פאוזיה אסעד היא סופרת ופילוסופית מצריה המתגוררת בשוויץ. ``המצריה`` הוא רומן אוטוביוגרפי. הצילום (קהיר, 197) מאת ליילה גורצ`ב, צלמת אמריקנית ממוצא מצרי-בולגרי. ``הסהר הפורה`` היא סדרה המביאה לקוראים קולות שונים שדרכם מתגלה המצב המורכב באזורנו. הסדרה היא מפעל משותף להוצאת פראג והוצאת סצנה.