כרך זה חותם את מהדורת חמשת הכרכים של כל שירי אבא קובנר. כונסו בו השירים הליריים הבודדים והסדרתיים וכן הפואמות ה'קטנות' (לעומת עשר הפואמות ה'גדולות' או ה'סימפוניות', שכונסו בשלושת הכרכים הראשונים של המהדורה), שכתב המשורר בעשור האחרון של חייו וכינסם בשני הקבצים 'אל' (1980) ו'שירת רוזה' (1987) הקובץ הוכן לדפוס בחודשי חייו האחרונים של קובנר וראה אור אחרי מותו. השירים מבליטים את הסגנון הייחודי שפיתח המשורר בשיריו הקצרים - סגנון מעורטל, כמו - פרוזאי, מתרחק מפתוס ומרוך מלודי - שבזכותו הצליח להנמיך את החיץ בין יצירתו בכללה ובין הנוסח השירי הישראלי המרכזי של התקופה, ועם זה הם מגלים גם מידה של חזרה שחזר המשורר בשנות חייו האחרונות להגבהת הרף הסגנוני והפתטי, מעין 'השלמה' בין סגנונו המאוחר לסגנון יצירתו המוקדמת. הדברים ניכרים בייחוד בפואמה 'שירת רוזה' ובשירים שנכתבו אתה. בכרך נכללו גם שלושת השירים הליריים הקצרים היחידים ששרדו מיצירתו המוקדמת, יצירת השחרות, של אבא קובנר, זו שקדמה להתמקדותו בפואמה ה'גדולה' החל ב'עד לא אור' (1947). אף על פי שהמשורר לא ראה צורך לכנסם בשום קובץ מקובצי שיריו, המהדירים רואים בהם חתימה נאותה למפעל הכינוס של שירתו, בבחינת זיכרון ההתחלה מן הסוף. השירים גם מלמדים שהסטייה מן הפואמה הגדולה אל השיר הלירי הקצר, שהתרחשה ביצירת קובנר בראשית שנות השישים של המאה שעברה, לא היתה חידוש גמור ביצירתו, כמו שנראה. במידה מסוימת היתה כאן מעין חזרה אל הז'אנר שבו יצר המשורר את שיריו - ראשונים, אלה שאבדו, כעדותו שלו, בעת הבריחה מן הגטו הנצור דרך תעלות הביוב אל היער. הכרך משלים את קודמו, שבו רוכזו השירים הליריים תבודדים והסדרתיים וכן הפואמות ה'קטנות' שכתב קובנר בשנות השישים והשבעים. כך מעמידה המהדורה הזאת לפני הקורא את שירת קובנר לשני אגפיה הגדולים: הפואמות ה'גדולות' מזה (כרכים א - ג), והשירים הליריים והפואמות ה'קטנות' מזה כרכים ד - ה). מעתה יוכל הקורא להתמודד עם יצירתו השירית של קובנר בשלמותה, כמו שהיא מוגשת לו כאן בלוויית הסברים הכרחיים.

שם הספר
סלון קטרינג
לעכב את הקריעה
חופה במדבר
להקת הקצב מופיעה על הר הגריזים
על הגשר הצר - מסות בעל-פה