בכרך רביעי זה במהדורה השלמה של שירי אבא קובנר כונסו השירים הליריים הבודדים והסדרתיים, ושמונה הפואמות ה'קטנות' שכתב המשורר מראשית שנות השישים ועד אמצע שנות השבעים של המאה שעברה, וכינסם בשני הקבצים 'מכל האהבות' (1965), ו'תצפיות' (1977). הכרך מציג אפוא לפני הקורא את 'הצד שכנגד' שבשירת קובנר. לעומת הפואמות ה'גדולות' או ה'סימפוניות' (שכונסו בשלושת הכרכים הראשונים של המהדורה הזאת), שבהן תרם המשורר את תרומתו הייחודית לשירה הישראלית בפיתוחה ועדכונה של מתכונת פואמתית רחבה, עתירת תזמור ונושאים, העוסקת בחוויות של קולקטיבים שלמים שנתונים בסערת מאורעות היסטוריים משבריים, הוא מציג שירים קצרים, שבהם ויתר על הצגה אינטגרטיבית של המציאות. תחת זאת דיווח בהם - באמצעי הבעה פשוטים, בסגנון קרוב ללשון הפרוזה הדיונית ולעתים גם ללשון הדיבור, ובמרקמים שיריים רחוקים מפתוס, ובדרך כלל גם משירתיות מלודית רכה - על התנסויות אישיות, תיאר מגזרי מציאות צרים מזווית ראייה אינדיבידואלית, וקירב את שירתו ככל האפשר לשירה הישראלית השיחתית - האירונית של שנות החמישים והשישים. המשורר, שפיתח בשירים אלה עימותים של ריגוש עם פיכחון קר, מידה של מרירות וסרקזם ואפילו הומור 'יבש', הביע כך את אכזבתו מתפיסת המציאות ההרואית והאינטגרטיבית של שירתו המוקדמת, שלא עמדה במבחן המציאות. בתוך כך תרגל בהם את הטונליות השירית, שאפשרה לו גם לחזור מרוענן, מחוזק ומעודכן אל הפואמה ה'גדולה' (ביצירות כמו 'אחותי קטנה', 1967, ו'חופה במדבר',1970), שבה ניגש מחדש לניסיונות ליצור אינטגרציה רחבה של מאורעות בעלי משמעות קולקטיבית מתוך הכרה בקושי, אולי גם באי - האפשרות, של אינטגרציה כזאת, ובצורך להביאה לידי התנפצות. שירי הכרך נקראים הן בזכות עוצמתם כשהם לעצמם, הן בזכות תפקודם כזירת ההיאבקות הפואטית שבה חיסן המשורר את עצמו לקראת מבחנים חדשים בדרכו השירית הייחודית.

שם הספר
סלון קטרינג
לעכב את הקריעה
חופה במדבר
להקת הקצב מופיעה על הר הגריזים
על הגשר הצר - מסות בעל-פה