ק. א. (אהרן) ברתיני (1995 - 1903), משורר עתיר - יצירה, שליווה את השירה העברית מפינתו הנסתרת - כלשהו במשך שבעה עשורים, תיעד בשיריו מהלך חיים שהוא גם מהלך התפתחות ספרותית ייחודית, ועם זאת מבטא לבטיו של דור שלם. ראשיתו של ברתיני בתחומה של התרבות העברית במזרח אירופה, בתקופה שבין שתי מלחמות העולם. המשורר פילס לעצמו כאן מסלול - ביניים בין המסורת השירית העברית הביאליקית לבון מודרניזם מפוכח, רחוק מהגזמה רומנטית. מלחמת העולם קטעה את יצירתו. הוא התנסה בניסיונות קשים במחנה הסגר בסיביר, שלהם נתן לאחר מכן ביטוי ביצירתו, עם עלייתו ארצה בשנת 1946. אחר לבטי התערות בנוף הפיסי, האנושי והספרותי של ארץ ושראל, עלה בידן ברתוני לחזור - בנוסח חדש - אל הפיכחון והאיזון הפנימי של שירתו המוקדמת. אולם בשנות השישים עברה שירתו מפנה חריף שקירב אותה אל ההקשר של השירה הישראלית בת הזמן. בעשור וחצי האחרון ליצירתו, שעה שהלך וקרב אל סף העשור התשיעי בחייו, יצר שירה כובשת בצלילותה ובחוכמתה. התנהלה בה כמין שיחה לילות ממושכת, כבושה, לעתים קודרת אך גם שופעת פיקחות ונצנוצי הומור מר, שבה השתקפה אחרית החיים בעד עינו של אדם חיוני, שבע ניסיון, אך גם מתחדש ללא הרף. ברתיני הישיש סיים את דרכו כמשורר חי ועדכני לחלוטין - אותה דרך, שנקטעה לא אחת ואף נתקעה במבויים סתומים, אך נמשכה והוליכה למחוז חפץ.

שם הספר
היין הקר - שירים
מאחורי הפרגוד - שירים
כל הצבעים ההם - שירים
שדה ראייה - מסות ספרותיות
מחשכים ודרכים