בכפר קטן, חבוי בן הרים, גרה מרים בת השבע, עם בני משפחתה. יום אחד חלה אבא של מרים ולא יכול עוד לצאת לעבודתו. מאז רבץ עול הפרנסה על כתפיה של אמא. בוקר בוקר היתה משכימה לקום ואופה כעכים. חלקם היתה מוכרת בשעות הבוקר ואת הנותרים היתה מוכרת מרים בשובה מבית הספר.