המסה ההיא תבנית של יצירה ספרותית, חטיבת פרוזה, העוסקת בכל סוגיוות החיים והרוח: פילוסופיה, מדע, או בעיה אקטואלית, אהבה או חינוך, ביקורת ספר או הערכת יצירה אמנותית, דיוקנאות סופרים או אנשי שם, מלחמה ושלום, מראה נוף או סיור, נימוסים או חולשות אנושיות, שינה וחלום וכדומה. ובלבד שהסופר יהא כותב מתוך חווייתו האישית, כשהוא פנוי מכל כפייה חיצונית או מסגרתית, אלא מחווה את דעתו כבן חורין בסגנון נאה ומלטש, מעשה אמנות. כמאמרו של מונטיין בהקדמתו: ``אני עצמי הנני תוכן ספרי ונושאו``. מקובל לנעוץ את ראשיתה של המסה בספר הרשימות של הסופר הצרפתי מיכאל די מונטיין בשנת 1580 ושל הסופר האנגלי פראנסיס בייקון, שחיבר מסות באנגלית שבע עשרה שנה אחרי מונטיין (1957). מאותה שעה ואילך כבשה צורה ספרותית זאת את ספרותם של כל עמי התרבות. גם בספרות העברית החדשה נתקבלה ונתאחדה המסה וזכתה להישגים נאים. במבחר זה של מסות מתורגמות ניתן מן המעולה שבמסה האנגלית, הן מבחינת מעלת המחברים (מבייקון ועד וירג`יניה וולף ואלדורס הכסלי), הן מבחינת איכות היצירה והן מבחינת הנושאים. באופן שאנתולוגיה זו יכולה לשמש מופת לסופר, לתלמיד ולקורא המשכיל. בעשרים ושש המסות שבמבחר זה יטעם הקורא ממיטב המחשבות וההערכות של גדולי הספרות האנגלית ואמני הסגנון בדורות שונים - על ספרות ואמנות, קלאסיקה וסנוביזם, במה ומשחק, אהבה ויופי, עבריות ויוונות, שמרנות ומהפכנות, זיקנה וצעירות, מכתבים ודו שיח וכיוצא בזה סוגיות תרבותיות וחברתיות. המסות מאלפות דעת בתוכנן, מרטיטות בספקנותן, משעשעות בסגנונן, בנעימת ההומור ובדימויים שבהן, כגון במסות ``שתיית תה`` ``היסוד הרומאנטי שבגשם``, ``כפות של כסף``, ``ועדים`` ועוד.