ילדים משולים למנגינות. יש והן עשירות ומורכבות ונוצרו לנגינת תזמורת או וירטואוזים, ויש והן עממיות ומושרות על ידי להקות או יחידים. מצויות בעולמנו מנגינות עליזות, עצובות, רדודות ומונוטוניות. את רובן מנגנים על פי תווים ואף אם בשעת לידתן טרם נכתבו התווים, הרי שמומחים ירשמו אותם בהמשך, כדי להנחות ולכוון. אך יש גם מנגינות ללא תווים וכל ניסיון לרשום להן תווים יסתיים בכשלון. מנגינות אלו מנגנים על פי שמיעה, תוך קשב רב למנגינה האישית - המנגינה שבלב.

ספר זה מספר על "נגינה על פי שמיעה" - חינוכם המיוחד של ילדים במצוקה, ילדים שאין להם "תווים". בנימין "מנגן" מנגינותיהם של ילדים, מחנכים והורים, בגבעת חיים ובתחנות להדרכת הילד והמשפחה של התק"ם בתל אביב, כיועץ, ובעיקר כחבר. בנימין שפריר משתף את הקורא במפעל חיים, והדרך - ראשיתה בפרדס באחת ממושבות השומרון, והמשכה מתחדש מדי שנה בקיבוץ גבעת חיים איחוד. אלה פרקי חיים שנכתבו לעיון, קשב ומעורבות.

שם הספר
והמנגינה נמשכת