ספר זה הוא אוטוביוגרפיה מרתקת של משה נצר, בן מובהק של "דור המגשימים", שמסלול חייו שזור הדוקות בסיפור המעשה של תקומת ישראל. המחבר, בנם של דבורה ושרגא נוסוביצקי - נצר, עלה ארצה עם משפחתו בשנת 1925 מרוסיה כזאטוט בן שלוש. בבית - הספר היסודי שבו למד בתל - אביב - בית החינוך לילדי עובדים - ולאחר מכן בבית - הספר החקלאי "כדורי", הוא היה בן כיתתו של יצחק רבין. חברות - ילדות זו נמשכה בקיבוץ רמת - יוחנן, בפלמ"ח, בצה"ל ובמשך כל ימי חייו של רבין. במלחמת העצמאות היה משה נצר מפקד הגדוד השני של הפלמ"ח בנגב. לאחר קום המדינה המשיך לשרת בצה"ל כמפקד פיקוד הנח"ל בשנים 1954 - 1950. בתקופתו היה הנח"ל לאחד ממנופי ההתיישבות הביטחונית העיקרית של המדינה הצעירה. ב1954 - פשט את מדיו והקדיש את עצמו לפעילות ציבורית, עד שנקרא ב1967 - על - ידי שר הביטחון, משה דיין, לעמוד בראש אגף הנוער והנח"ל במשרד הביטחון ולשמש כעוזר השר להתיישבות. בתפקידיו אלה היה ה"בולדוזר" מאחורי הקמת היאחזויות חדשות ברמת הגולן, בבקעת הירדן ובסיני. סיפורו הוא סיפור מיוחד של אדם שגדל עם המדינה, תרם לביסוסה הביטחוני וההתיישבותי וניצב בעמדת קרבה מיוחדת לקברניטיה - דוד בן - גוריון, משה דיין, שמעון פרס ויצחק רבין. משה נצר, איש קיבוץ רמת - יוחנן, שכל את בנו יצחק שנפל בעת שירותו בצה"ל. בשנים 1980 - 1978 כיהן כיושב ראש ארגון "יד לבנים".

שם הספר
נצר משורשיו - סיפור חיים