כמעט כל פרקי הספר נכתבו אחרי פטירתו של נתן אלתרמן בכ``ב אדר ב` תש``ל. בחייו, בנוכחותו - ומחמת נוכחות זו שהיתה, לדידי, אינטנסיבית מאוד במשך העשור האחרון של חייו - נבצר ממני לכתוב עליו ועל יצירתו הספרותית, לפי שנדמה היה לי כי עיניו הבוחנות מלוות אותי בלי הפסק בהעלותי את דברי על הכתב. אח``כ, משהוטל עלי לדאוג למורשתו הרוחנית ולהוציא לאור את כתביו, היה לי צורך ללוות את המלאכה הזאת בכתיבה עצמית, מה גם שבכל אותה תקופה שלמן 1970 ואילף היו אלתרמן ומפעל חייו בספרות העברית שנויים במחלוקת, שבה לא הייתי ניטראלי כלל וכלל. אדרבא, ככל שפולמוס אלתרמן נמשך וגם החריף - והוא לא נסתיים עד היום - התברר כי אין זה פולמוס ספרותי גרידא על דרכי ריתמוס ופרוזודיה, וכי ההתמרדות נוסח אלתרמן ושלילתו מבטאות, ביסודו של דבר, שינוי ערכין כללי המתרחש בקרב חלק מסוים של ממשיכי הספרות העברית.בעבודתי כמהדירם של ``כל כתבי אלתרמן`` השתדלתי להציל מן השכחה ``טורים``, ``רגעים``, פזמונים ועוד ובמקביל לכך כתבתי את מרבית הפרקים של המדור ``מן ההיקף אל המרכז`` שבהם נתכוונתי להעמיד את הקורא על הזיקה בין שירת היחיד לשירת הציבור ולהראות איך נתפרנסו זו מזו וצמחו זו מזו ואיך נוצר תוך כדי כך ז`אנר חדש בספרות העברית. דומה שאלתרמן טרח להכביד על כל מי שירצה אי פעם לחבר פרקים ביוגרפיים או ביוגרפיה כוללת עליו. העובדה שאלתרמן נמנע מלספר על עצמו במישרים, אם בעל פה ואם בכתב, ושלא השאיר אחריו אלא תיעוד מועט על מאורעות ילדותו ונעוריו, היתה בעיני סיבה מדרבנת לעשות מאמץ לאיסוף ידיעות על תקופת חייו שבטרם התגלותו כמשורר בחסד עליון. אספתי מה שיכולתי לאסוף במשך עשר שנים, בקירוב, וממה שהעליתי חברתי וערכתי מעין דו``ח על חיי נ``א בשנים 1932-1910. עם זאת מובן מאליו שתוך כדי כתיבתם של ארבעת הפרקים הביוגרפיים, המהווים את המדור הראשון של הספר, לא נמחקו מזכרוני לא אלתרמן האיש כפי שהכרתיו - דיוקנו, קולו, אופני דיבורו ושתיקתו, מחוות התנהגותו וכו` - וכפי שלמדתיו לדעת מכתביו: מצד זה ה``דין וחשבון`` הביוגרפי הוא בכל זאת ``סיפור`` אישי, מבחינת עניינו ומבחינת מחברו.

שם הספר
אירופה אביב 81
מנשה בן ישראל - מבוא - על קורותיו של מנשה בן ישראל | ספר מקוה ישראל | תשועת ישראל | נספחות
מה קרה בהלסינקי
ויכוחי שפינוזה באספקלריה היהודית