עודד נגבי, יליד ירושלים )1926(, גדל והתחנך בתל - אביב. ימים ספורים לאחר החלטת האו"ם, ב29 - בנובמבר 1947, גויס לשורות הלוחמים, התנדב ללמוד חבלה ועד מהרה מצא עצמו עוסק בחבלה בגבולות יפו הערבית ובדרום - מזרח תל - אביב. עם הקמת גדוד 53, נע עודד לאורך מסלול הלחימה של הגדוד דרומה, כשהוא לוחם בכל אזוריו - החל באזור, דרך השיירות לירושלים, חזרה דרך מרר, בית דאראס, איסדוד, ג'סור, כארתייה ופאלוג'ה. עודד תרם רבות ובצנעה להגנתו של קיבוץ נגבה כאשר פעל לבדו בהנחת מוקשים סביב גדרות המשק ומשטרת עיראק סוידאן, בית עפא, עיבדיס ומשלט .113 לאחר שחרורו מצה"ל, נענה עודד לבקשת גורמים בחיל ההנדסה להתגייס לשירות קבע, כדי להקים יחידת סילוק פצצות בחיל האוויר. באחת מפעילויות הסילוק התפוצצה בטרם עת פצצה עיקשת וקטעה את ידו. חרף הקטיעה המשיך לשרת בתפקידי שדה. ב1966 - מונה לראש מדור תנאי שירות של חיל האוויר. בעזרתו הוקם מדור הנפגעים החילי הראשון בצה"ל, שבראשו עמד. ב1972 - , עם פרישתו מצה"ל קיבל על עצמו את הטיפול בנכי צה"ל ובני משפחות שכולות, תפקיד אותו מילא עד יציאתו לגימלאות. בספרו הייתי חבלן מעביר עודד נגבי מול עיניינו את האירועים וההתרחשויות אותם חווה ואשר הוא זוכרם היטב, וכדבריו - הם עומדים לנגד עיניו בבהירות כאותה מגילה ארוכה ללא סוף, המוקרנת על אקרן המחזיר את התמונות אותן טבעה בו המציאות, גם אם קשה היתה וכואבת.