יום ההולדת החמישים של המדינה צוין בסמוך לסוף המאה העשרים, המבוכה ואובדן הדרך, האופייניים לשיח תום המאה, תום האלף, מאפיינים את השיח האינטלקטואלי הישראלי בעשור האחרון. החברה הישראלית עוברת שינויים מפליגים; מוסכמות של אתמול מאבדות את כוחן ושום מוסכמות אחרות אינן מופיעות במקומן. הייהודי והפרטיקולרי נאבקים עם האוניוורסלי על מקומם בעיצוב החברה. הכרך שלפנינו משקף את השברים בהברה הישראלית בתום המאה, מחקר ההיסטוריה של חמישים השנים שחלפו נמצא בראשיתו, ובמפת האירועים רבים עדיין הכתמים השחורים. כרך זה מציג מציאות חלקית, הן בכל הנוגע לתכנים המוצגים, הן במובן של שיקוף מיגוון הדעות וההערכות הקיימות לגביהם. מוקדי הדיון שבספר הם: "אנחנו ושכנינו" - יחסי יהודים - ערבים; "כור ההיתוך" - ישראל כחברה קולטת עלייה; "מלחמת התרבות" - זהות דתית וזהות חילונית; ישראל בעידן ה"הפרטה". הכרך מתמקד בבעיות פנים - ישראליות ואיננו מקדיש דיון למדיניות החוץ של ישראל. נקודת המוצא של הכרך היא מלחמת העצמאות, וסיומה - המציאות הישראלית כיום. מיבחר המאמרים שבכרך משקף מיגוון מגמות בחקר החברה הישראלית, המייצגות את הזרמים הרווחים כיום בשיח האינטלקטואלי הישראלי. השילוב בין היסטוריה פוליטית, חברתית ותרבותית יכול לשמש יסוד לפרספקטיבה אחרת של חמישים השנים הראשונות.