הלכתי צמוד לשפת הסוללה היכן שנפער פתח הצליחה. ואז זה היכה בי כל כך חזק, צבע המים של התעלה. כחול מסוג שלא ראיתי אף פעם. מים צלולים, מים עומדים.הגלים שהדוברות עושות לא מייצרים בועות כאילו חול שט.הגעתי עד המים ולקחתי קצת בידים. קרים וצלולים. הסתכלתי לאחור, מה נמצא על צידה השני של הסוללה. עשרות גופות, סירות גומי שרופות, מדי צבא שרופים... זאת המלחמה של יורם קופרמינץ, אז נער בן שמונה עשר ועשרה חודשים. מלחמה אמיתית, מלוכלכת, מפחידה עד מוות, שלא נרפאים ממנה לעולם.