"אח אחד התאהב בתל אביב. והעיר תל אביב באותם הימים עלמה צעירה ורעננה, פניה אל העתיד ורוח ים מנשבת בשערה הזהוב... ...לא כן ירושלים, בה התאהב אחיו הבכור ובה בנה את ביתו. ירושלים סבתא אהובה ויקרה, חן המקום עליה, שערה האסוף כסוף ומצחה חרוש..." כך, כמו ההבדלים בין תל אביב לירושלים, בין הישן לבין החדש, גם הסיפורים בקובץ זה.
סיפורים של קודש ושל חול. חלקם צבעוניים, עשירים, מתובלים וקסומים, שריח התבשילים והבשמים עולה מהם. וחלקם מפוכחים, כואבים, על מי שעזב את הקיבוץ ומי שהקיבוץ עזב אותו. עזב לאנחות. "הולך ונעלם אותו משהו בלתי מוגדר, כמעט מקודש שייחד אותנו מכל צורת חיים. אחרת, שנתן טעם מופלא לחיים אלה... הדשאים הם אותם דשאים אבל נדמה שהם פחות ירוקים..."
אמנון שמוש, נולד בעיר חלב בשנת 1929, עלה ארצה ב-1938, חבר קיבוץ מעיין ברוך מראשיתו. זכה בפרסים ספרותיים רבים. זהו קובץ הסיפורים החמישי וספרו השישה עשר של המחבר. שלא כמו ספריו הקודמים, ספר זה עוסק כמעט כולו בסיפורי ארץ ישראל.

שם הספר
מעין חתום
אחותי כלה
דיואן ספרדי - שירים
מישל עזרא ספרא ובניו