בספרה בצל התאנה נע קולמוסה של ז'קלין שעשוע בקלילות בין תכנים שונים ומגוונים, כגון הגות על מצבו ומעמדו של האדם ביקום, הגיגים אישיים ולאומיים, ארץ ישראל ומדינת ישראל על קורותיה הטראומטיות )הטרור, רצח רבין(, המולדת הישנה, עיראק, על מראותיה הצבעוניים, ריחותיה וצליליה. בכל שורה ימצא הקורא את רחשי לבה החמים של הכותבת אל האדם בכלל, ואל עם ישראל בפרט, אל הארץ הקשה בה אנו חיים, ובעיקר אל מעיין החיים העיקרי - האהבה. עינו ולבו של הקורא מנותבים אל רסיסי האור האופטימיים של הכותבת: