"בוקר יום ראשון קר אחד, לאחר החג, באמצע אפריל 1943, כשהרחובות ריקים מאדם, מורידים בני הזוג וייסברג את הטלאי הצהוב מבגדיהם… כלפי חוץ הם נראים כזוג הולנדי צעיר המטייל עם תינוקם, אבל לבם הולם בחזקה, הפחדים והעצב מציפים אותם. האם זו הפעם האחרונה שייראו את התינוקת שלהם?!
…הפגישה מתקיימת ברחוב. אֶלְס דוחפת את עגלת התינוק ובֶּנוֹ צועד לידה. יֶט מתקרבת, היא זרה לחלוטין… היא שמה יד אחת על ידית העגלה, אֶלְס מורידה יד אחת, לאחר מכן מניחה יֶט יד שנייה, ואֶלְס מורידה את ידה. יֶט עם העגלה ממשיכה קדימה… אֶלְס ובֶּנוֹ פונים ימינה לעבר רחוב צדדי… הוא כורך את זרועו סביב כתפיה והם גוררים את עצמם חזרה אל דירתם הריקה."
במטרה להציל את חייה, הוריה של רבקה כהנא מסרו אותה, בהיותה תינוקת, לאישה הולנדית מסורה ואמיצה, חסידת אומות העולם.
ספר אוטוביוגרפי זה מספר על מלחמת ההישרדות העיקשת של הוריה ושל המצילים ההולנדיים בימי הכיבוש הנאצי; מעולמם של אסירים יהודים במחנה הריכוז וסטרבורק; ואף מתוארת אהבה אסורה המתפתחת בצל פחד קיומי מתמשך. חייה של כהנא מתגלים כרצף של אירועים דרמטיים, נִסים וצירופי מקרים, עד שנדמה כי השגחה פרטית מרחפת מעליה עוד בהיותה ברחם אמה.
רבקה כהנא בחרה להעלות את סיפורה על הכתב על מנת להכיר תודה ולהנציח את מצילתה יֶט דֶה-יֹונג, אשר גילתה עוז רוח ותעצומות נפש כשבחרה לגדל תינוקת יהודייה ולהשיבה לאחר שנתיים וחצי להוריה. לדמותה ולפועלה של אישה דגולה זו מוקדש הספר.
זולת הסיפור האישי הכובש, נפתח צוהר גם לקורותיה של יהדות הולנד בעת מלחמת העולם השנייה, ומציג נדבך נוסף בהיסטוריה של עם ישראל בדורות האחרונים.