קובץ שיריו השביעי של צבי עצמון, "גופן. שירים", עוסק באהבה, חיים ואכזריות, עלבון ומוות, ילדות והורים, גוף - נפש, אנשי שם ושמא, אמונה וכפירה, אמנות ושירה. מנעד השירים כרגיל מאופק, מהורהר ועצור, ופונה לקורא הקשוב לרחש המלים ולרוח הלוחשת בסדקים שביניהן. על רקע זה המדהדים פה ושם ביטויו הבוטים, במשורה. עכשיו אני יכול לרשום בלב שקט, גדוש, מוגן מכל קשוט רומנטי: ישנם תאים בתוככי המוח שאוהבים, עד כלות, את אור עיניך, והצואר, וקו דקיק המתפתל, כחלחל, בלחי שמאל, ורטט צל שקוף חולף, כמו מחשבה בת רגע, לרוחב השמלה שמחליקה את שפולי הגו.

שם הספר
מערב ירושלמי ושירים אחרים
עיצוב פנים
ערף
תחליף
הכנה לבגרות