הבשורה על - פי תומא היא טקסט עתיק, הקודם בזמנו לבשורות שבברית החדשה. הבשורה מכילה אמרות שיוחסו לישו, אך בגלל מסריה הרדיקליים נחשבה על ידי אבות הכנסייה לכתב כפירה. הכנסייה הנוצרית שללה את הטקסט והשמידה אותו ככל שיכלה, ובמשך דורות רבים נחשב הטקסט לאבוד. אולם להיסטוריה הפתעות משלה: ב944 - ו התגלתה הבשורה על - פי תומא מחדש בחולות נאג חמאדי שבמצרים. הבשורה על - פי תומא שופכת אור חדש על הנצרות הקדומה כזרם יהודי ברוחו. היא מציגה את ישו לא כמשיח, אלא כמורה נאור, שדבריו מכוונים להארתם הרוחנית של תלמידיו. בחיבור זה תורתו מועברת כתורה איזוטרית שניתנה בחוגם המצומצם של הנבחרים הספורים שבאו בסודה. הבשווה על פי - תומא היא טקסט בעל ערך סגולי המדבר בעד עצמו. מלבד יופיין הספרותי של "אמרות החוכמה" שבו, תשיבותו המדעית ומקומו התרבותי ניכרים במגוון תחומים חשוב: ראשית הנצרות, יהדות הבית השני, ארכיאולוגיה, חקר כתבי הקודש, ותרבות המערב בכלל.