'הלכה ו'אגדה' מתפרשות בספר זה כשני מושגי יסוד של תרבות ישראל המבטאים שתי עילויות רוחניות שונות, שבהן מתלבשת רוחו היוצרת של האדם היהודי. 'הלכה' ו'אגדה' מקיימות ביניהן - בטקסטים של ספרות עברית, ישנים גם חדשים - דיאלוג תמידי ומפרה בין מציאות לדמיון, ובין חופש לסדר, ויוצרות בכך תבניות ספרותיות, הפועלות בספרותונו גם כצופן של תרבות.