בספר זה מוצגת גישה חדשה אל המוסיקה המודרנית והיא נבחנת ביסודות המשותפים לכל מוסיקה שהיא, ולא ביצירות בודדות כל אחת לעצמה. יותר מכל תקופה קודמת, עיצבה מחדש המאה הנוכחית את החומרים הבסיסיים של המוסיקה: הצלילים, התיווי, ואפילו הכלים והאמצעים הטכניים. גם היחסים בין המלחין ובין הקהל והחברה השתנו, שינוי העלול לגרור אותו אל שיקולים מסחריים ופוליטיים ולסכן את עצמאותו. המחבר בוחן את יסודות הצורה המוסיקלית והביטוי המוסיקלי - צלילים, מקצבים, גוונים, מרקמים - כפי שקיבלו אותם המלחינים המודרניים מן הדורות הקודמים. הוא סוקר את המעבר מואגנר ודביסי אל האסכולה הוינאית השניה עד לאטונליות של בולי ושטוקהאוזן. הטכניקות והאמצעים המודרנים - הפסקול המוקלט, הצלילים האלקטרוניים והחיבור האליאטורי - הם מכשירים בחיפוש החופש בתוך המשמעת האטונלית. המחבר עוסק גם בהערכת מקומה של המוסיקה בין האמנויות ובתפקידו של המלחין בחברה המודרנית.