הדיון במנהיגות נוטה להתמקד באותם "קוסמים" מעטים היודעים להוליך את ההמונים, לעורר התלהבות והערצה ההופכות בני אדם מיושבים בדעתם לעדר. בדור הסובל מהיעדר מנהיגות,קל להתגעגע לאותם רועי-עדרים מן העבר. קל לשכוח כי מנהיגות כזאת יכולה להיות הרסנית ביותר, וכי גם במיטבה היא מחלישה את המונהגים בהופכה אותם לילדים המצפים לקולו המצווה של אב גדול. מיכה פופר, מחשובי חוקרי המנהיגות כתופעה פסיכולוגית, בוחן בספר הקצר הזה מודל שונה של מנהיגים: מנהיגים שאינם רועי צאן, אלא מורי דרך. הם יודעים לשתף, והעצים: הם מלמדים את ההולכים אחריהם לפקוח עיניים ולא לעוצמן. הם מותירים אחריהם גנים פורחים וקהילות משגשגות. ספר על מקורותיה האישיים והחברתיים של "מנהיגות מעצבת".