היה זה בהפסקה הגדולה לאחר סיום שיעור בהיסטוריה עם ד"ר רוזנקרנץ. עוד לא נדם הצליל האחרון של הפעמון ואנחנו כבר הסתערנו לעבר הדלת, כשמכל הכיתות נדחקים ילדים בני גילים שונים ודוהרים לעבר החצר, כדי לשכוח את הלימודים לשעה קלה. כבר הגעתי סמוך לדלת הפונה לחצר, כשנזכרתי שאמי תקעה לי בבוקר תפוח לילקוטי, ומאחר שאני זולל תפוחים מושבע, חזרתי לכיתה בריצה. כאשר פתחתי את הדלת קלטו עיני תמונה מוזרה ובלתי צפויה. הכיתה היתה ריקה מתלמידים, אך ליד שולחן המורים ישב ד"ר רוזנקרנץ, כשמרפקיו נשענים על השולחן ובשתי ידיו הוא מליט את פניו.

היה משהו כה עצוב ובלתי רגיל בישיבתו של המורה, שניצבתי במשקוף הדלת כאילו מסומר למקום. הוא לא הרגיש בי. לפתע פלט אנחה מתוך חזהו ומלמל כמה מלים שהגיעו לאוזני בבירור בתוך הדממה שמסביב: "אל אלוהים" לחש "מדוע זה צריך היה לקרות לי? במה חטאתי?"

לפתע תקפו אותי רחמים על האדם הבודד שם לפני, הפונה אל אלוהים בשל איזו צרה שירדה עליו. עתה גם הבחנתי במשהו רטוב המבצבץ בין אצבעותיו, אין ספק מורנו הקפדן והנוקשה בוכה ודמעות גולשות לאורך כף ידו.

שם הספר
מרוסיה מרוסיה
משהו מוזר קרה בשופרסל
אהבה אסורה
איאסו עוזב את כפרו
לי זה לא יקרה