האתגרים של המאה ה-21 מחייבים אחדות. ההתחממות הגלובלית, זיהום מקורות המים והאוויר, מגיפות שאינן מכירות בגבולות והיכחדות זנים שלמים של בעלי-חיים אינם בעיה "שלהם" או "שלנו" אלא של המין האנושי כולו.
אחדות כזאת היא הבסיס לתורתו של אבן ערבי, השייח' הסוּפִי בן אנדלוסיה של המאה ה-13. לפי השייח', האחדות היא האמת שעליה מושתת הקיום כולו.
האחדות היא הוודאות העמוקה ביותר, וכל הגעגועים של המין האנושי מכוונים אליה. חתירה אל מעבר לקליפות של "ערבי", "ישראלי", "מוסלמי", "יהודי", "נוצרי", "עשיר", "עני", "דתי", "חילוני", תגלה מהות לא-נודעת, שאין לה צבע, מין או דת.

"לבי נעשה מסוגל לכל צורה" כותב אבן ערבי. "הוא כר מרעה לאיילות. מנזר לנזירים נוצרים. מקדש לאלילים. הכעבה של עולי הרגל. לוחות הברית וספר הקוראן. אני הולך בעקבות דת האהבה. לאן שגמל האהבה יישאני - זאת דתי וזאת אמונתי".

במאה ה-13 הוא הושלך לבית הסוהר במצרים בעוון כפירה באיסלם. למאה ה-21 הוא מציע אפשרות רעננה להתמודדות עם הניגודים שנדמה כי אינם ניתנים לגישור.

מלאכים אינם חולמים: משנתו של אבן ערבי - השייח' הסופי הגדול ביותר מאת רחל גורגין בהוצאת כרמל, הציור על העטיפה: קטע מקליגרפיה טורקית של איסמעיל זוהטו, מסוף המאה ה-18 "ביסמיללה אל רחמן אל רחים".

שם הספר
העמוק אוהב את המסכה
ידידי ראי
מו קרה לגילדה הפרה מיטבטה
מו קרה לגילדה הפרה מיטבתה