ספר היובל של הקיבוצים מספרים לכאורה את הסיפור המסוים והמיוחד של המקום, כל ספר והקיבוץ שלו, כל קיבוץ וחג הייסוד שלו. אך הספרים אוצרים בתוכם גם סיפור רחב הרבה יותר. מראשית שנות השלושים של המאה העשרים, עת יצאו לאור ספרי היובל הראשונים, ועד לסופה של המאה העשרים, ספרי היובל מייצגים תופעה תרבותית פולקלוריסטית אותנטית החורגת מגבולות הקיבוץ היחיד. מעיון בתוכנם ובצורתם מתברר הקשר ההדוק בין עולם הערכים הקיבוצי ובין ספרי היובל, אשר בהשתנותם ברצף השנים משקפים את התמורות שחלו באידיאולוגיה הקיבוצית. ספרי היובל מביאים את סיפור המקום במבט לאחור, מנקודת זמן החג בהווה, את נקודת הראשית. אחד הגילויים המפתיעים במחקר שהוביל לספר, הוא הקשר ההדוק בין המסורת היהודית על מאפייניה, לבין עיצובם הטקסטואלי, התוכני והחיצוני של ספרי היובל. הלוא רובם הגדול ראו אור בקיבוצים חילוניים, אשר ביקשו לכאורה להינתק מאותה מסורה. המסקנה המתגבשת היא, כי ספרי היובל של הקיבוצים מבטאים את הצורך של הקהילה הקיבוצית לכונן קודקס של טקסטים קאנוניים, חגיגיים – טקסיים, המתבססים עלהזיכרון הקולקטיבי המקומי והמבצרים אותו. באמצעותם נוצר מיתוס המנחיל דורות הבאים מורשת מוסמכת, כתובה או מצולמת, של תולדות המקום וערכי החיים בו. פן חשוב זה ביצירה התרבותית של הקיבוץ מואר עתה לראשונה, ומוגש לכל המתעניין בתולדות הקיבוץ.

שם הספר
אתרים במחוזות הזיכרון : ספרי יובל של קיבוצים
אהרן ידלין | ביוגרפיה