אם יש איזו אמת שאפשר ללקט אחרי קריאה ב"למלוך בלילך", הרי שזו בלתי ניתנת להתנסח, והספר מכוון למציאות נעדרת-שיפוט, חסרת הירארכיה של חשיבויות, כאשר הקודש והחול, הרגעי והנצחי, הסתמי והמהותי דרים בו בכפיפה אחת. המסגרת החיצונית בספר היא של שירי-אהבה, אך זו אינה אלא אמתלה, בחינת כלי-קיבול בהכלתם של רעיונות פילוסופיים, המתווכים כאן בפשטות, בהומור, בדקות אבחנה ובאריזה נאה. ספרו של חיים יחזקאל, משורר וסאטיריקן, כולל אפוא שירבוטים, מכתמים, פזמונים ושירים, וכולם עשויים באהבה.