"מה התועלת במלים, כשמדובר ברגש שקשור לכאב, כמו גם ברגש שקשור לתשוקה? המלים מגיעות כשהכל כבר נגמר, חלף, נרגע. המלים מתייחסות לזיכרון. הן או חסרות אונים, או מוליכות שולל. בעניין הכאב אין הכללות או תיאוריות. כל חולה חווה את כאבו שלו."
ביומן אינטימי אוטוביוגרפי מתאר אלפונס דודה, מגדולי הסופרים הצרפתים, בפרטי פרטים את מחלת העגבת שסבל ממנה, כאילו הייתה ישות עם אופי וחיים משלה. במסמך אנושי זה הוא מתעד את התמודדותו היומיומית במחלה הנוגסת בגופו וברוחו.
הספר ראה אור לראשונה בצרפת ב-1930.
אלפונס דוֹדֶה (1840-1897) מן הסופרים הנודעים והאהובים בצרפת. מעטים ידעו שהסופר הפורה הזה נדון למוות נורא בגלל מחלת העגבת שכירסמה את גופו בחשאי מאז התגלו בו הסימפטומים הראשונים בהיותו בן עשרים. במהלך שנותיו האחרונות תיעד דוֹדֶה את התמודדותו היומיומית עם המחלה, והסיפור האמיתי וההזוי הזה, שנכתב כ"תכתיב הכאב" ותחת השפעתו, היה לטקסט ספרותי ולמסמך אנושי בעל עוצמה נדירה.
הסופר הנודע והנחשב ג'וליאן בארנס העניק להוצאת נהר ספרים רשות מיוחדת להכליל במהדורה העברית את ההקדמה, ההערות ואחרית הדבר שכתב למהדורה האנגלית של הספר שראה אור בלונדון בתרגומו בשנת 2002.