שלושה שבועות עשה שלמה שלמון כמתנדב בקומונה נידרקאופונגן בגרמניה. ביקורו בקומונה הצעירה (נוסדה בסוף 1983) הניב מחקר - דיוקן מעמיק על אחת הקומונות המרתקות והמעניינות ביותר הקיימות כיום בעולם. שואל המחבר: "האם לקומונה עירונית כזאת יש סיכוי להצליח? האם יש בידיה כלים המאפשרים לה לקיים יישוב שיתופי - שיוויוני במציאות של "ניצחון הקפיטליזם ושקיעת הסוציאליזם" ובתוך גרמניה של "הנס הכלכלי"? עד כה נראה שהיא מצליחה בכך. אך נשאלת השאלה מה מניע אנשים צעירים משכילים ומצליחים (מבחינה כלכלית) לקום יום אחד ולהכריז: "אנו רואים את עצמנו כמודל לחברה עתידית"? ומה לנו ולקומונה הזאת בכלל? דומה שההשקפה על "השתלטות האדם על הטבע תוך התקדמות נצחית" והאמונה שתהליך זה יתגשם באמצעות המדינה הלאומית המודרנית ובעזרת פלאי הטכנולוגיה, הולכת ומתערערת כיום. יותר ויותר הולך ומתברר שהמדינה הלאומית, ובכלל זה מדינת הסעד, אינה יכולה לחולל את השינויים הדרושים, כיוון שהשינויים הנחוצים היום הם גלובליים. קריסת הקומוניזם, כשלון המפלגות הסוציאל - דמוקרטיות, וסימני ההתפוררות הראשונים בשיטת השוק החופשי מצביעים על הכורח בשינוי מבני מעמיק בכלכלה, בחברה ובדפוסי השלטון בעולם כולו. התפצוצצות האוכלוסיה, אבטלה גוברת, עיור מטורף, זיהום הביוספירה, התכלות חומרי הגלם וזיהום מי השתייה והאוויר וסכנת ההשמדה המרחפת על כל החיים בכדור הארץ עקב אסון גרעיני - על כל אלה אין חברת השפע, מעצם טבעה, נותנת תשובה מספקת. הקומונרים של קאופונגן מקיימים הלכה למעשה פעולות שבכל אחת מהן יש משום צעד זעיר לקראת פתרונות שיאפשרו להעמיד את חיי האדם על בסיס בריא יותר. עם צמיחתה של המגלופוליס במישור החוף של ישראל כבר בעתיד הקרוב, ייתכן שיקומו גם אצלנו קומונות עירוניות נוספות, ולאלה וודאי יהיה חשוב להכיר את הנסיון של קומונה נידרקאופונגן.