שלוש תמורות התחוללו בממשל הבריטי. סר האמפרי אפלבי, מנכ"ל משרד המינהל, נעשה לו שום שיקולים פוליטיים, משך בחוטים ועשה את אדוניו-לכאורה-לשעבר, השר ג'ים האקר, לראש-הממשלה. וזה האחרון, ברגע של חולשה, הציע לראש לשכתו, ברנארד וולי, ללכת עמו לרחוב דאונינג 10. שלושת גיבוריה של הסדרה הטלוויזיונית הנודעת "כן, אדוני השר" היו איפוא לגיבורי סדרה חדשה, נודעת לא פחות, "כן, אדוני ראש-הממשלה". מלחמת גוג ומגוג הניטשת מאז ומתמיד בין המנגנון הממשלתי ובין הפוליטיקאים נקלעה לסיבוב נוסף. מזה פקידים מנופחים, מכופתרים, חדורים בהערכה עצמית גבוהה ובראייה נדיבה של טובת עצמם, ומזה פוליטיקאים שאינם טובים בהרבה. ובתווך - או אל מול המרקע - הציבור הפורץ בצחוק רם למראה העובדות כהווייתן, סדרת הטלוויזיה היתה לספר, "הכרך הראשון ליומניו של ג'יימס האקר", המתבסס על הזכרונות והחוויות שהכתיב האיש לרשמקול בשבתו לנוח מעמל יומו. לאלה הוסיפו העורכים, יוצרי הסדרה, מסמכים והערות משל שני הכוכבים האחרים. כך שבות האפיזודות המשעשעות והמאלפות וניצבות לנגד עינינו. כך נוצר, כדבריו של בריאן ואלדן, "ספר-הלימוד הפוליטי הגדול ביותר בשפה האנגלית". 'כן, אדוני ראש הממשלה' מוגש לקורא הישראלי בתרגומה של נעמי כרמל בלוויית הקדמה של אבא אבן, דודו של אחד המחברים... וגם מי שמיטיב להכיר ממשלות מבפנים ולדעת שאפילו הדמיון הפרוע ביותר איננו יכול להתמודד עם המציאות במערומיה.

שם הספר
כן, אדוני השר : יומניו של כבוד השר ג'ים האקר, חבר הפרלמנט, חבר הממשלה
כן, אדוני ראש הממשלה
כן אדוני השר