“אני יודע שאת הספרון הזה אני אצטרך לקרוא עוד המון פעמים בשביל לרדת לשורש של העניין. ואני יודע שבשביל לדעת יותר על תורת הקיומיות אני אצטרך לקרוא עוד כתבים ולא להסתמך רק על ההרצאה הזאת, אבל בחיי נשביתי בקסמיו של סארטר ע"י 48 עמודים קצרצרים.
נחשפתי לסארטר והאקזסטנציאליזם תוך כדי לימודי בשנה ב' (של המכינות הקדם צבאיות - אחד הפרויקטים החשובים שקיימים היום במדינתינו) בשיעור פילוסופיה ותרבות.
קראנו ביחד את העמודים הראשונים של ההרצאה, ומשהו שמה התחיל לקרוץ לי. כעבור כמה זמן החלטתי לקנות את ההרצאה המלאה, ומשם התחיל לו סיפור אהבה.
סארטר נאם את ההרצאה הזו בצרפת בשנת 1946, לאחר שתורתו קיבלה המון ביקורות, הן מהימין הקתולי, והן מהשמאל הקומוניסטי. סארטר עמד על הבמה והגן בחריפות נפש על תורתו, וניסה להפריך את הטענות שעלו כנגדה.
זאת המשנה הפילוסופית הראשונה שאני נחשף אליה שמעמידה את האדם במרכז ובמלוא המובן!
סארטר טוען שקיום האדם קודם למהותו.
המשפט כרגע נראה סתום ולא הכי מובן, אך ככל שתתקדמו עם הרצאתו של סארטר תבינו את היופי הטמון במשפט הנ"ל.
וכן לא סתם להרצאה קוראים "האקזסטנציאליזם הוא הומניזם", בסופו של דבר אתה מבין כמה סארטר מאמין באדם, וביכולת שלו להשפיע על האנושות כולה.
אין אלוהים, אין מוסר או חוקים אפריורי, האדם לבד בוחר את עצמו ואת זולתו.
אפשר להירתע בקריאה ראשונה מן המשנה הנ"ל, זה מפחיד לראות כמה אחריות יש לאדם, ועד כמה הוא לבד, אין על מי להפיל אחריות. אבל סארטר (וגם אני) מאמין באדם, ביכולתו לצאת מהייאוש והחרדה, ולהתחיל לפעול למען חברה טובה יותר.
"שכן שום משנה איננה אופטימית יותר מזו המעגנת את גורלו של האדם בתוכו הוא".
בנוסף אני חייב לשבח את יעקב גולומב, שהתרגום שלו קריא מאוד, המאפשר גם לאנשים שלא חזקים בעולם הפילוסופיה לקרוא, להבין ולהנות. ובנוסף אחרית הדבר שאותה הוא כתב, מוסיפה ומעשירה הרבה את הקורא.
נכון, למשנה יש בעיות והמון דברים שאפשר להתווכח איתן.
אבל הבסיס, האמונה הכל - כך חזקה באדם, וערך ההומניזם העולה מן ההרצאה הצליחו להקסים אותי.
אני יודע שמכאן מתחיל לו מסע לעוד כתבים כדי לחקור ולהבין יותר את העולם האקזסטנציאליסטי.
ובנתיים אני ממליץ לכולם, להתחיל בנקודת ההתחלה של המסע - לא תצטערו.”
